הטיפול

נשים

גורם הביוץ או הפרעות הורמונליות

לשם הפריה, יש צורך בהבשלה תקינה של הזקיק בשחלה וביציאתה של ביצית בשלה אל החצוצרה-תהליך הקרוי ביוץ. תהליך זה מווסת ע"י הורמונים.

ליקויים הורמונליים שונים, כמו: הפרעה בפעילות המתואמת של הורמוני בלוטת יותרת המוח (LH:FSH), הפרשת יתר של הורמון החלב, הפרולקטין, והפרעות בשחלה עצמה – יכולים להביא לחוסר ביוץ או לביוץ לקוי. כיום ניתן באמצעים יעילים כמו בדיקות הורמונליות ובדיקות אולטרה סאונד לקבוע את מועד הביוץ באמצעות מעקב אחרי גדילת הזקיקים והבשלתם.

בעיה זו בדרך כלל פתירה. בעזרת הורמונים הניתנים בכדורים או בזריקות ניתן ל"השליט סדר" מבחוץ ולהשרות ביוץ. מתוך מאגר התרופות המשמשות לגרימת ביוץ: כלומיפן-ציטרט (איקקלומין) , גונדוטרופינים המסופקים משתן של נשים בגיל המעבר ומכילים LH ו FSH., גונדוטרופינים בהנדסה גנטית – FSH טהור המופק בשיטה של הנדסה גנטית ולא משתן. מופיעים כיום בעטים להזרקה עצמית.

פרילאק – תכשיר המדכא את הפרשת הורמון החלב פרולקטין, דקסאמטזון/פרדניזון -תרופות המעכבות פעילות הורמונים זכריים באשה. אחת מקבוצות התרופות החשובות כיום היא האנלוגים של GnRH, קבוצת האגוניסטים וביניהם: דקפפטיל, סינרל בוסרילין או סופרפקט. קבוצת האנלוגים משמשת כתוספת לתרופות האחרות, לצורך מניעת ביוץ מוקדם והשגת קבוצת ביציות בשלה יותר.

הטיפול בתרופות הללו מחייב השגחה וניטור (MONITORING) קפדני של תגובת האישה, בעיקר של רמות ההורמון אסטרדיול בדם, וכן ניטור באמצעות אולטרה סאונד לבדיקת מספר הזקיקים המתפתחים בשחלה וגודלם, מטרת הניטור היא להשיג את התוצאות האופטימליות עם מינימום תופעות לוואי. ידוע, שטיפולים לגרימת ביוץ, עשויים להביא להתפתחות של מספר רב של זקיקים וביציות בשחלה. התפתחות כזו צופנת סיכון אפשרי, היות שהיא עלולה להוביל הן להריונות מרובי עוברים (שלישיות, רביעיות ויותר) והן לתסמונת גירוי-יתר שחלתי – סיבוך העלול להביא להתפתחות של ציסטות גדולות בשחלות.

הגורם המכני

הטיפול בגורם המכאני תלוי באבחנה הספציפית. הדבקויות קלות באגן אפשר להפריד בניתוח לפרוסקופי. ניתוח מוצלח עשוי להחזיר את יכולת הפריון, ללא צורך בכל טיפול נוסף. את הבעיה החסימתית ניתן לפתוח בעזרת תהליך הקרוי צנתור חצוצרות, נשים רבות מצליחות להרות באופן טבעי לאחר פתיחת חצוצרות, כאשר מומלץ לנסות להרות מייד בטווח קצר לאחר הטיפול.

במקרים בהם נגרם נזק מכאני כבד ובלתי הפיך לחצוצרות, יש לפנות ישירות לטיפול בהפריה חוץ גופית. כאשר בתהליך זה למעשה אנו עוקפים את החסימה ע"י יצירת העובר בהפריה חוץ גופית והחדרתו ישירות לרחם.

הגורם הלא ידוע

ב- 10% – 20% מהזוגות לא מזהים את הסיבה לבעיית הפוריות. במקרים אלו מתחילים בטיפול בשלבים שברוב המקרים מביא להריון.. הטיפול מבוסס בהתחלה על גירוי השחלות לביוץ, ותזמון קיום יחסים . אם לא מצליחים בשלב זה עוברים להזרקת זרע לרחם בזמן הביוץ כפי שיפורט להלן. אם לאחר מספר מחזורי טיפול לא מושג הריון, יש לשקול מעבר להפריה חוץ גופית.

גברים

בעיות הורמונליות

במקרים בהם נמצאו רמות נמוכות של LH ו- FSH המלוות בד"כ גם בירידה ברמות הטסטוסטרון ( Secondary hypogonadism) ניתן לטפל ע"י מתן הורמונים. כדי לגרום להגברת ייצור של תאי זרע נותנים hCG (Pregnyl) שהוא המקביל ל- LH בד"כ בהזרקה תוך שרירית 2-3 פעמים בשבוע. LH יגרום לייצור של טסטוסטרון שהוא חשוב לצורך ייצור תאי הזרע באשך.

טיפול זה אורך כמה חודשים. אם לאחר כמה חודשים (8-12) לא חל שינוי בייצור תאי הזרע מתחילים טיפול ב-FSH . גם טיפול זה לוקח כמה חודשים עד שיופיעו תאי זרע בנוזל הזרע וגם אז הספירה היא בדרך כלל נמוכה 2-5 מיליון סה"כ בזירמה.

קיימת גם אפשרות לטיפול ב- GnRH הניתן בצורה פולסטילית , במקרה זה ה- GnRH יגרום לשחרור של LH ו- FSH ע"י ההיפופיזה. מכיוון שתהליך הבשלת תאי הזרע אורך כ- 2.5 חדשים, יש להתמיד בטיפול לפרק זמן ארוך, לפני שמאבחנים שיפור באיכות הזרע.

וריקוצלה

בוריקוצלה ניתן לטפל ע"י ניתוח או צינטור: בניתוח מתבצעת קשירה כירורגית של הוריד הספרמטי השמאלי.(high ligation) הניתוח נועד לקשור את הורידים המורחבים בחבל הזרע העלולים לגרום לפגיעה בפוריות הגבר. הניתוח מבוצע בדרך כלל בהרדמה כללית.

נוגדנים כנגד תאי הזרע

  1. תרופתי: ב- Prenisolone ממשפחת הקורטיזונים, ישנם מס' מחקרים שהראו ירידה ברמת הנוגדנים בעקבות הטיפול. טיפול זה הוא פחות מועדף בגלל תופעות הלואי הקשות שיכולות לקרות בעקבותיו
  2. בשיטות של הפריה חוץ גופית: השיטה המועדפת היא הפרית מבחנה בשימוש של מיקרומניפולציה- ז"א הזרקת תא הזרע לתוך הביצית. בשיטה זו עוקפים למעשה את הבעיה של חוסר יכולת תא הזרע לחדור לביצית ע"י כך שמזריקים אותו "מכאנית" לתוך הביצית.

במקרים של Azoospermia בגלל חסימה או בעייה בייצור תאי זרע באשך

במקרה של חסימה בצינוריות מובילות הזרע

ניתן ברוב המקרים לשאוב תאי זרע מיותרת האשך (האפידידימיס), מבלי לפגוע ברקמת האשך. בשיטות הבאות:

  1. Aspiration ‎MESA – Microsurgical Epididymal Sperm : חשיפת אבוביות יותרת האשך, חיתוכן ושאיבת תאי זרע מתוכן מתחת למיקרוסקופ.
  2. PESA – Percutaneous Sperm Aspiration: שאיבת זרע באמצעות דיקור במחט עדינה של יותרת האשך.
  3. TESA – Testicular Sperm Aspiration: דיקור במחט עדינה לשאיבת נוזל בין תאי של רקמת האשך במקרים בהם בשאיבת האפידידימיס לא נמצאו זרעונים עקב חסימה או נזק מניתוחים קודמים.

בגברים אזוספרמים על רקע כשל האשך

ניתן לבצע חיפוש זרע באשכים בשתי השיטות הבאות:

  1. ‎TESE – Testicular Sperm Extraction: חשיפת רקמת האשך ולקיחת מספר חלקי רקמה (ביופסיה).
  2. ‎TEFNA – Testicular and Epididymal Fine Needle Aspiration: שיטת דיקור במחט עדינה של האשך דרך העור והפקת תאי זרע מן הנוזל שנשאב.