גורם הביוץ או הפרעות הורמונליות

מחזורי וסת סדירים (כל 25 – 35 יום) מרמזים בד"כ על ביוץ סדיר.
ניתן לוודא ביוץ ע"י בדיקות דם להורמונים ובדיקות אולטרסאונד במשך המחזור. לדוגמא: בדיקות הורמונליות בסיסיות (FSH ו- LH) נלקחות בד"כ בימים הראשונים לאחר קבלת הדימום הווסתי (ימים 3 – 2 למחזור). בדיקות אחרות (כגון רמת פרוגסטרון העולה לאחר הביוץ) יש לבצע ביום ה-21 למחזור. בדיקות אולטרסאונד למעקב זקיקים ניתן לבצע בימים 10-14 של המחזור בכדי לראות האם יש זקיק הגדל לקראת הביוץ.
הוכחה נסיבתית לביוץ, הורמונאלית, היא העלייה הגדולה החלה ברמת הפרוגסטרון לאחר הביוץ. לדוגמא: אם לפני הביוץ רמות הפרוגסטרון נעות סביב 2 – 5 (ביחידות חדשות) הרי לאחר הביוץ הרמה עולה פי 10 ויותר. מקובל להמליץ על בדיקת פרוגסטרון כשבוע לפני מועד הוסת הצפוי (יום 21 למחזור אצל אישה עם מחזור סדיר מידי 28 יום). מועד זה מכונה "אמצע התקופה הלוטאלית", ובמועד זה רמת הפרוגסטרון הינה בשיא.
אם רמת הפרוגסטרון בתקופה "הלוטאלית" נשארת נמוכה, החשד הסביר הוא שלא חל ביוץ באותו החודש. חוסר ביוץ חד פעמי בחודש זה או אחר הוא אירוע לא נדיר בחיי כל אישה. לרוב אין לכך משמעות לגבי הסיכוי להרות בעתיד, בחודש בו יתרחש ביוץ תקין. אם התופעה חוזרת על עצמה מידי חודש בחודשו – מדובר בחוסר ביוץ הדורש אבחון וטיפול. יש לזכור כי יתכן דימום וסתי גם במחזור בו לא היה ביוץ.
ניתן גם לבדוק את מועד הביוץ בעזרת ערכה ביתית. הערכה מבוססת על זיהוי עלייה ברמת ה- LH בשתן. עלייה זו מקדימה את הביוץ ב כ- 24 שעות. יש לזכור כי הביצית שומרת על יכולת ההפריה שלה במשך 12 – 24 שעות לאחר הביוץ. לעומת זאת, הזרע שומר על יכולת ההפריה שלו במשך יומיים ויותר ( הכוונה לזרע תקין, במקרים של בעיות באיכות הזרע ייתכן מצב שונה ).

גרף_מחזור_חודשי
אצל  נשים השומרות דיני טהרה יתכן לעיתים שהביוץ מקדים את הטבילה במקווה וזה אחד הדברים הניתנים לאבחון בעזרת מעקב אחר יום הביוץ בשיטות שהזכרנו.

הגורם המכאני (חסימתי):

לעיתים ישנה בעיה מכאנית  בחצוצרות ואזור האגן כמו למשל הידבקויות שגורמות לחסימת החצוצרה. כאשר החצוצרה חסומה לא מתאפשר המעבר  של הביצית בזמן הביוץ מהשחלה לחצוצרה ולכן למעשה לא מתרחש מפגש הזרע עם הביצית.  את ההידבקויות או החסימות ניתן לאבחן ע"י אחת מהבדיקות הבאות:

צילום רחם
הערכה ראשונית של הרחם, חצוצרות ואזור האגן נעשית ע"י בדיקת אולטרא סאונד (דרך הנרתיק) וצילום רחם. הצילום מתבצע ע"י החדרת "חומר ניגוד" (נוזל הנראה בצילום רנטגן) דרך צוואר הרחם.
תוך כדי הזלפת חומר ההדמיה אמורים להדגים את שתי החצוצרות משני צדי הרחם ולהבחין בפיזור של ה"צבע" בחלל האגן. בעזרת מספר צילומים עוקבים ניתן להעריך את תקינות חלל הרחם, את תקינות המעבר בחצוצרות, ואת פיזור החומר בחלל האגן.
בצילום מאובחנים פגמים בחלל הרחם (הידבקויות תוך רחמיות), חסימות בחצוצרות, הידבקויות סביב החצוצרות, פוליפ, שרירן, וכן הרחבה של צוואר הרחם. הצילום כרוך, לעתים, בכאב, החולף לאחר זמן קצר.

הערכה מפורטת יותר של תקינות האיברים באגן נעשית ע"י מכשור אופטי המוחדר לתוך חלל הרחם (היסטרוסקופיה) או לחלל הבטן (לפרוסקופיה).
לפרוסקופיה: מילוי חלל הבטן בגז CO2, ביצוע חתך קטן בדופן הבטן באזור הטבור והחדרת מכשיר אופטי לצורך הסתכלות ישירה או בלתי ישירה באמצעות מצלמה וצג וידיאו על אברי האגן והבטן. באמצעות הלפרוסקופיה ניתן לאבחן בדייקנות האם קיימת פגיעה בחצוצרה אחת או בשתיהן, מהי חומרת הפגיעה ומה הטיפול המתאים. ניתן גם להחדיר מכשירי ניתוח עדינים ולחתוך הידבקויות סביב החצוצרות. הבדיקה נערכת בהרדמה כללית ובחדר ניתוח.
היסטרוסקופיה:  החדרת מכשיר אופטי עדין דרך צוואר הרחם לחלל הרחם — לצורך צפייה ואבחון ממצאים כמו הידבקויות, מיומות, פוליפים או פגמים מולדים בחלל הרחם. הבדיקה מבוצעת ללא הרדמה או בהרדמה מקומית. באמצעות ההיסטרוסקופ ניתן תחת הרדמה כללית לבצע ניתוחים בחלל הרחם ולהפריד הידבקויות או לכרות מיומה או פוליפ שנמצאים בחלל הרחם.